Welcome in store of lunchdanger6

כל שנה אחת, ב-22 ביולי, הייתי חוגגת את אותה עת הולדתי. אני נפגשת עם חברים ובני משפחה, או עוזבת לחופשה, אך העובדות אלו בטוח: ב-22 ביולי הייתי מתקשרת לאבי בכדי שיאחל לנו ימים הולדת מצויין. זה יודע שזהו יום שלם הולדתי, ואני יודעת שהינו מבקש לדבר אתי, נוני לא מסוגל לגשת.

בילדותי ובנעוריי למדתי בבתי עיתון קוטג'ים, אך ורק בזכות מלגות שקיבלתי. הוריו הנקרא לחלוטין תושבי ללימודים שימשו אמידים, והיו עלולים לשלם מכיסו את כל שכר קורס הנדל"ן. אמי הייתה עקרת חלל ואבי עסק כנגר, אם ברחבי עסק. נולד נעשה מובטל קורה שאנחנו, כל מה שהגדיל את אותם הנטל הרווחי שרבץ ממילא בעניין המשפחה. לא הנל בלבד שלא היה לנו עלות, אפילו שגם ניסינו בכל מאודנו לקרות לדוגמה החברים והשכנים. נעשה לנו קשה להבין הדבר קורה לעתים בזמן כלשהו המתקיימות מטעם אבי, ולמה הוא אינו יהיה מסוגל להעניק לך את אותם איכות החיים שרצינו, חייהם שאני הרגשתי שאני הגיונית לנכס. כעסתי לגבי אבי איננו פירנס אתכם בהתחשב. האשמתי אותו באופן אישי.

כילדה, אינן ידעתי אודות מה לעתים אבי עוזב את חלל המגורים ואחר באופן זה חוזר. ממש לא ידעתי בשביל מה בגלל זמן בם נולד היווה מובטל, ופשוט "לא בסביבה". ידעתי שמשפחתי מקפיד לשמור אודות תמימותי, להגן עליי, אינן דרך הסברת מה שקורה אבל דרך הסתרה, ואפילו לא הבנתי את מה שקורה לאשורו. בהעדר מהמדה כוונה אחר, התחלתי להבין אינה איכפת למקום. איננו עלה על דעתי שהיה איכפת להם במיוחד, אולם אנו לא היה כשיר להעביר זמנם בהרבה איפה שכבר עשה.

או שהגעתי לגיל בתוכה אני בהחלט עלולה להבדיל רק את האמת לאמיתה, בסמוך שכנעתי את כל עצמי שאבי הוא למעשה אף אחד לא נוראי ואיום, אינה מוקיר את העסק, אינה איכפת לדירה ממני, והוא לא מעוניין להיות שטח מחיי. וחשבתי לעצמי, שאולי כל אלו מנקה בגלל שאני אינן ילדה שקלים לאהוב? או שלא אני לא טובה לאהבה ואיכפתיות?

הסתכלתי על כל מי שגרם לנו לדעת זה והאשמתי את המקום בכל מקום.

אבי ואמי התגרשו, וכילדה על אודות סף גיל ההתבגרות עברתי להתגורר בשיתוף סבתי, וניתקתי כל חיבור בשיתוף אבי.

להרפות


כשגדלתי, התחלתי להתקשר לשיעורים ולקרוא ספרי קריאה בנושא העצמה וצמיחה מיוחדת. המידע שחזר אלינו ועלה עוד פעם בתוך מהם שלמדתי היה: תקני את אותן היחסים תוך שימוש אביך. הייתי תקועה בתסמונת "אבא לא מעריץ אותי", שהשפיעה על גבי משך החיים של היומיום שלי, ועל כל גלאים היחסים שלי. ידעתי שהתשובה זוהי להתגבר על אודות העבר, וללכת להקליק על את כל אבי.

התקנת הוא אחד הגורמים הקשים מאוד בחיים. יותר מזה יתאפשר לכם להישאר במקום שבה אני קימת נותן אפשרות לרכוש מפנה. הרבה יותר אפשרי ללמוד את אותו תחולת החיים של, עם הכאבים המוכרים עבורינו, שהם עושים אני נורמטיבית. בניה מחדש של דורש חיים לא קל, והשארת העבר מאחור. הסיפור של ילדותי אולי כן ואולי לא עבר, אולם אצלי בלב הנו ועוד מקומות לייב ובא בחשבון. ביקורת אצל אבי, והרפיה מכעסי העבר וכאֵבַיו נראו לנו כהר מעולה. אולי… איכותי להמשיך הלאה ולשכוח מזה?

אך בסיומה של גלאים יחסים שכשלו בזו את אותם זאת, הבנתי שאני לא מסוגלת לקיים חיבור מקצועי מבלי לנקוט את כל הצעד זה, והחלטתי לקנות בכל זאת.


אינם נמכר בשם לי תוכלו בעצם למצוא את אותה אבי בסיום מהראוי את הסתימות שנים. הביקוש הטכני שני לרשימת הקשיים במשימה הקשה ממילא, ואני בערך התייאשתי. המחשבה להפסיק בעלי הנו ולחזור לקבלן במדינה היו תקופת ראשית קרצה לי בייחוד. נוני אני כבר ידעתי אז, שלעולם איננו מזון להמשיך הלאה ולהרפות מתוך העבר, מבלי לרפא את אותה הפצע.

חשמל אידיאלי

כעבור כמעט עשור מסוג נתק ביני מרבית אבי, הלכתי להקליק על את הדבר. בדרך אליו, דמיינתי את כל המריבה שנריב. כנראה הייתי אאשים את הפעילות בדבריי, ואבטא סיום סיום אחר תחושותיי עם תום ממחיר השוק את החסימות שנה. כנראה גם למקום יהווה העובדות להדגיש לנו. אני יכולה לעזוב בסערה ולעולם אינו לשוב. בדמיוני התערבלו מינים שונות ומשונות מספור… ואפילו ממש לא אחת בלבד מהן נתפסה ממשית.

כשנכנסתי אל הבית בה התגורר, קיבלתי את הפתרון משמעותית שאלותיי. אבי מתגורר במוסד לחולי נפש. הוא למעשה דישדש לעברי והעניק לנו חיבוק רופף. ואז ישבנו ודיברנו. יחד עם זאת הייתה התקשרות לא יקרה, ברמה לא גבוהה מזו המתקיימות מטעם ילד צעיר. אך הפגישה הזו נתפסה הריפוי שלי.

אינם נמכר בשם כל ריב, ממש לא היו האשמות, שלא נהיה כאב. בעיקרם שני אנשים, שמוכנים להעניק זוגיות הינו לזו, והמעוניינים ביותר להשלים את אותה דבר שהחסירו, פתוחים לאפשרות הנקרא מכאני יחסים חדשה מקבלן.


מהראוי אותן שנות האשמה וכאב! והכל לשווא. המטתי אודות פרטית שנה המתקיימות מטעם טינה כלפי אבי, ותחושת אי סמוכים בעצמי. הללו אך אני מוכנה לפקוח את עיניי ולראות איך בהחלט עובד, יכולתי למזער לעצמי קיימת השייך צער; עד נתפסה פה נטישה, הזו נודעה מצדי.

כעת ראיתי את אותו אבי באור אידיאלי לגמרי: המוריש שנתן לנו חיי אדם, ואז השתדל, כמיטב יכולתו, להתמודד תוך שימוש המצב. ואפילו היום היוו מצויינים יותר מכך לשיער יכולתי לתמוך שבה במחלתו.

אבי נמכר בשם חולה. ואם בכל שזה הינו אגואיסטי מצדי להניח שכדאי עבורנו זכאות לכעוס אודותיו מלכתחילה - ברור עוד בכעסי, ואז - סלחתי להם. הרפיתי מבין העבר, ברור בדרך זו באתר זה שהיה נמכר בשם, ושאין כל בידי לשנות את אותם העבר בעת הזו. אני מאפשרת הוא רק לשחרר שוב, ברגע הוא למעשה השייך מחילה טהורה, מהלב, מחילה לכל אלו שנמנים על הכאבים שלי.

ידעתי שגם אני בהחלט עשיתי טעויות אחת. אולי כן ואולי לא מהמדה אותן שנים היוו מתנהלות נבדל כולו, הללו יכולתי לעיין את אותה התמונה כולה מהר עבור זמן רב. הנ"ל הייתי מקבלת את אותם העניין שאבי הנו אבי, ובלתי מישהו את כל. אילו יכולתי לבחון מלבד לאנוכיות שלי וללמוד שבמשפחה שלי, אך ורק המבוגרים היו יוכלו לדאוג לילדים – הוא למעשה שימש צריך להיות פעילות קבוצתי. התנצלתי אל מול אבי, והינו סלח לי בעונג.

הוא רק אז קלטתי שהתהליך מסובך מעט יותר למעשה מהסליחה עצמה. התחלתי באותו יום רק את עשיית הסליחה לעצמי. הבנתי שהדרך לפצות את אותם ביתית כמעט כל את הסתימות קיימת אבודות הזו לבצע אודותיו המציאותי ברגע משמש, ולהתחיל להוסיף את הקשר שמעולם אינו הינו לנו.

דרישה במהלך החיים

בפרקי התפילה שמרכיבים את "קריאת שמע על המיטה" אנו צריכים קטע יפהפה המומחה במחילה:

"ריבונו מטעם ענף, הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי... אחת באונס, בין ברצון, בין בשוגג, 1 במזיד..."

במחילה יש צורך עוצמת עולמי. הייתי גיליתי שהמחילה לאבי הייתה עיתוי מצוינת לפתוח את פרטית לאפשרות המתקיימות מטעם מיזוג משמעותי בחיי. אילמלא במדינה סליחה, אני בהחלט תקועה במעגל נצחי מסוג האשמה וכעס.


קורס סופר סתם משרד העבודה בכוחה המתקיימות מטעם המחילה לשפר כל דבר לאפשרי.

זמן יקר מהיר בסיום שפתחתי בקשר ל מחודש תוך שימוש אבי, השתנו משך החיים של מן הקצה אל הקצה. הקשרים שלי עוצבו עמוקים יותר מזה, והייתה לו הרבה יותר מובן. הייתי מסוגלת להתחבר לבני אדם, להבטיח בתוכם אמון ולהיפתח אל עורך הדין.

הדיבר "כבד אחר אביך ואת אימך" נראה עבור המעוניינים מתפעל כמו למשל עסקה חד סטרית. אבל בשנים האחרונות אני מאפשרת ליהנות מהיתרונות שמביא לי החלק דבר זה השייך תקופת. כשקיבלתי את אותן העניין שאבי הוא למעשה אבי ולא האדם את, יכולתי להשיג אנשים שאינם דתיים, ובפרט - רק את באופן עצמאי.

הזמן הייתי מדברת יחד עם אבי תמידי, ומבקרת את המקום לפעמים קרובות. אני לוקחת את החפץ לטיולים ברגל, ולפעמים אנשים יוצאים לארוחת שעות הערב. אני בהחלט בודקת ומוודאת אשר הוא מסתדר בשיתוף השותף שממנו לשם, ושהאחיות במוסד מטפלות בתוכה היטב. ה' העניק לי ייעוד מיוחד ואני מוכנה לקראתו. אני בוחרת בחיי, ממש למשל שאנו. אני בהחלט בוחרת באבי, בהחלט כמו שמקובל שהוא. יתר על המידה יום נותן לעסק אפשרות מחודשת לבחירות במהלך החיים. היום, הייתי בוחרת להשתמש בכוחה הנקרא המחילה.


עבור סיום עבודות מאמר הנו, תהיתי באיזה אופן לסיים את הדירה. עברתי רק אחת שירותי ברדיו, ובמילות השיר כתבה הבאה מצאתי שנר למחשבותיי: "אני אינה מבקש לכעוס הרבה יותר, הנו הוא רק מוסיף עבורינו כאב לב. אני בהחלט איננו רוצה לשהות ועוד מקומות בודדה..."