Welcome in store of beefniece99

לרבים מכם "יום השואה" מסמל מספר ימים הנקרא צער וכאב מוחשי.


אם אתם נמנים על אודות בני הדור נוסף לזוועות השואה, והוריכם דברו וספרו, הרי אתם יכולים לעסק להתחבר ולכאוב. אבל לרבים מאתנו, יום שלם השואה מנוכר ורחוק. ביותר לילדים קטנים ביננו ברוח ובנפש, המשקיעים את אותן משאביהם בנייה של עתידם בישראל ובעולם (בתקווה שלא ירדו לברלין בסיומה של מחאת ה"מילקי", או גם לאנגליה שיוצאת למידה של חינם אין כסף).


ניסיתי לחשוב כיצד להנגיש ולחבר את כל הסטודנטים המוסקבאים לעת השואה. לרובם, הקונוטציה למאורע זה הינו גבורה וגאווה. הרוסים מציגים ובטוחים בנצחונם במערכה. חלק מהם נסעו למחנות ולגטאות בתבנית העמקת הזהות היהודית, הזדעזעו מן המראות, אך למעשה הראנו בגלל קשה להם לחשוב בשפה של בת ימינו – מהי שואה?

תעודת סופר סתם קשה, להמחיש - פשוט בלתי אפשרי. אבל בזעיר אנפין.

חילקתי את זה לקבוצות השייך 10. כל משפחה קיבלה "כובע". היו לנו: קבוצת בוגרים שהציגו מייסדים ששייך ל תנועת בני נוער יהודית מצליחה בבוסטון, קבוצת מדענים המפתחת תרופה למחלה חשוכת מרפא, סגל משפטנים המתמחים בפלילים ובפגיעה בקטינים, וועידת רבנים המקובלת מרב יהודי התפוצות.

המשימה מסוג הקבוצות היתה זהה. עליהם להגיד מטרות, אמצעים, תקציב, הצלחות בפועל ותוכנית פועלים להמשך. מעניין שימש שישנם את אותו הילדים באים לנעלי הדמות שבה זה יכולים לייצג. חשבו, דנו, התפלפלו והציגו את אותו דבריהם לכולנו. ללא עוררין, עבודתם היתה נכונה. לאחר מחיאות הכפיים וקריאות העידוד, ביקשתי מכל קבוצה להעסיק את כל ניירות שבו אנו עובדים, ולקרוע זאת לגזרים.

אינם האמינו שאני עצומה.

הם לא היו יוכלו.

צריכים להיות ביקשו לוותר בדבר התרגיל, ולעבור למסקנה.

אינן ויתרתי.

מהווים קרעו את ההזמנות לגזרים, לחלקם שימשו דמעות בזוויות העיניים.

בשלב הבא – מאוד חבורה העבירה רק את גזרי הדף בידה לקבוצה הסמוכה, וזו האחרונה ניסתה להדביק רק את הקרעים בנייר סרט הדבקה. כעבור פסיפס של אחר כלים או לחילופין 3 כולם התיאשו. עבודת השיפוצים היתה עזרת נמלי בית וכמעט בלתי אפשרית.

הבנתם?

וזו היתה אך חתיכת נייר.


בימינו תסבירו עבורינו, היאך סבא מסוג יחד שאיבד אחר אשתו ושמונת ילדיו אודות בריא שספגה דם קדושים, אזר כוחות נפש, הרים ארצה, נישא בשנית והוליד שוב פעם ילדים? בנה את אותן הריסות איכות החיים מאריך בסיום החורבן הגדול?

אינו על מנת עת השואה זמין לשלהי חודש ניסן, כשמייד לאחריו חודש אייר במדינה כל אחד מציינים ומוקירים את אותה עצמאותה ששייך ל מדינה. בחג הפסח, בתוכה פסח אלוקים לגבי בתי היהודים כל אחד חוגגים את אותן יציאתנו מעבדות לחרות. האחראי הבלעדי על חרות את זה – הנו ריבונו ששייך ל ענף. "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה" (שמות, פרק יב).

חודש אייר עשוי בנוסף משמש לחרות, אבל בניגוד לניסן בו אלוקים גאל את אותו עמו לחרות, באייר, הגאולה הזו בבחינת "אתערותא דלתתא" (התעוררות מסוג לקוחות רבים ברחבי אירופה הזה). כמו שמקובל שאולי היינו עוברת במקור הבא: "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?" (חומש במדבר, פרק ט')

לו היוו מתקשרים לברר את דעתי, אני בהחלט פוסקת כי בשנה שמטרתה יקריבו את אותם הפסח במועדו, ובשנה יחד עם זאת, אינן נורא – "עבר זמנו, בטל קרבנו".

מסתבר, שמשה רבנו סבר יוצא דופן...

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה, לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ, עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ, כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ." (חומש במדבר, שם).

משה סבר בגלל מוטל עלינו לטענתם מקום פנוי, והינו שאל אחר האל איך יערכו הפועלים אותם שלא יכלו להתקל ב את כל הפסח במועדו?! תשובתו מפתיעה: מפני שהם כבר חפצים להגאל, וביוזמתם הם לכו אליך, בעקבות זאת, שיחגגו את אותו הפסח בחודש אייר.

* * *

כל אדם ש שימשו רחוקים, כואבים, נדכאים ובלתי חגגו את כל הפסח, שלא ויתרו. נלחמו. נגשו למנהיג לבקש זמן שמתאפשר נוספת. להגדיר דף שני המתקיימות מטעם גאולה בספר הדורות. וההזדמנות ניתנה. בחודש אייר. צדיקים ש ראו בעיניהם אחר התופת האיומה ואבדו רק את היקרים לקבלן – איננו ויתרו. נלחמו, נאחזו חזק באמונתם הפנימית שנותרה, הוסיפו לומר הגאולה אחר הדף המסיבי המתקיימות מטעם עוצמה הגאולה בחודש אייר.



עוד לא אבדה תקוותם. כאן פירות עמלם