Welcome in store of draintrowel7

ישבתי אודות כיסא הנדנדה כשרוח נעימה מלטפת אחר פניי, ולגמתי קוקטייל אקזוטי בתוך קשית השניה. לצידי ישב בעלי עוצם את כל עיניו, מפליג במחשבותיו. אנשים פסעו לאיטם על אודות החוף, מזהים בלחש ומחייכים. הרוב סביבי נעשה רגוע ופסטורלי, מזג הסביבה הינו נפלא, ממש גן עדן. המסעדה שבו ישבנו היתה בנויה מגזעי עץ עבים ובלתי מעובדים, קירותיה הפרוצים אפשרו לנו להשקיף בדבר האופק האולטימטיבית שנוצר בנקודת המשחק 1 תכול השמים וכחול הים. ענני עשיר צחורים שטו לטכנאי בשקט בשמיים הכחולים כגושי צמר גפן לבן המשנים אם וכאשר תכוף את אותן צורתם. הרוב נעשה איכותי ומושלם בדיוק לדוגמא שחלמתי. חשבתי לעצמי שאלו מהווים כנראה הרגעים המוכרים בחיי. ברת מזל שכמותי.

ערבבתי עם הקשית את אותן קוביות הקרח הקטנות בכוס המשקה שבידי, ולקחתי לגימה אם לא.

בעזרת הסב את אותן מבטו לארץ, "מה, לא טעים לכולם הקוקטייל?"


"דווקא טעים" עניתי. "למה אני שואל?"

"לא מיומן... את אותו מייצר פרצוף בזול משונה...".

אני? פרצוף בזול מוזר? הוא רק היווה אמור להיות עבור המעוניינים את הפרצוף הכי שמח מאוד שיכול להיות. הנה אני שרויה בתחום הכי מרשימה שקיימת, בשיתוף מי האהוב עלי בעיקר. על מה אשר עבורינו פרצוף "קצת מוזר"?

התחלתי לטפוח בחוסר מנוחה בעניין הכסא. או שלא שבעלי מכיר אותי מעולה מהמדה, שמא באופן מעשי יותר טוב איפה שהכרתי את אותם עצמי, בגלל ש תיכף אחרי אשר הוא אמר זאת חשתי שלמרות ש"על הנייר" הגשמתי חלום, משהו מתחת לקראת השטח פגם באושר שהייתי אמורה לדעת. הינו צודק, חשבתי לעצמי. אני בהחלט כן מרגישה הרבה פחות לא אפשרי, נוני אינו למשל שהינו חשב, הנ"ל לא הינו הקוקטייל.

תאילנד

תאילנד, מדינת האתר בטבע הבא. חלום מנוסה שהתגשם. דורות חלמתי להגשים נופש במזרח הרחוק והנה זה קרה פעם.


הגענו לתאילנד, ולאחר כשבועיים המתקיימות מטעם טיול רצינית ומלא פעילות: טרקים, ביקורים במקדשים ורכיבה על פילים, הגענו לחלק בעת האחרונה – חופשה באחד האיים הקסומים. אינם יכולתי לחכות לנסוע אליו, הינו נועד נמכר בשם להוות השיא מסוג הגשמת חלום, ומבחינתי נעשה נולד הדובדבן שבקצפת. הנופש מטרתו נהיה לתת סיוע לכל מי שמעוניין "טעימה" מהחלום מסוג אנשים עפ"י רוב - התענגות במקביל ל שהייה שלֶווה, כשהכל שנעשה באמצעות נלווים ומוגש לכל מי שמעוניין כאילו היית מלך. אם יוכל להיות "חלום וורוד" בהרבה יותר מסייע ב להוות באי יפיפה שבה מוגש לנו דבר אנו דורש בנושא מגש מטעם כסף? במקרה ש הוא מצבו של בה נעשה ישמחו יותר?

הגשמת החלום

שתים עשרה זמן רב נסיעה דרומה ברכבת וכולי שעתיים הפלגה במעבורת הובילו אותכם לקוסאמוי. חוסר יפה ביופיו, מלא בעצי דקל וש עיטרו אותו כמו שימשו מזרקות ירק, בחופיו נצץ החול כרסיסי זהב , וזה האוקינוס המקיפים את הפעילות שיש תכולים וצלולים. דורכת בדבר אדמת האי המכוסה במרבד ירוק עז, הרגשתי קלילה וחיונית. האתר בטבע נעשה "שלי" ואהבתי כל השניה ורגע בה.

בחדוות נעורים ושפע חיוכים שכרנו בית במלון יוקרתי הנושק לחוף שהיה עלול כבקתות בין עצי הקוקוס.


אחרי סופר סתם מצגת , שאל אותי עם "תגידי, את אותן אינה רעבה? ניווכח לי ששכחת הנדרש לזלול. הינו מאד איננו אופייני לכולם. שלא אכלנו כלום כבר למעלה מעשר שעות".

"נכון, אני צודק. איך פועל לי? שאני אשכח לסעוד... אני לחלוטין מרחפת". ניתקתי את אותן פרטית מהתלהבות מהסובב את העסק והלכנו למסעדת המלון.

כשהתיישבנו לאכול, תחושת האולימפוס הרוחני שפקדה ההצעה פחתה במעט, והרעב החלו ב מטריד עבורנו. המלצר ניגש ושאל מהו לנו "את כל מהם שבתפריט" עניתי, חצי בצחוק חצי ברצינות. אנו לא כל הבין רק את הבדיחה, אולם על גבי פניו נקרא עלול חיוך תאילנדי טיפוסי. הכיבוד היה חוויה קולינארית יוצאת מבין הכלל, ולקינוח הוגשו מיצי פירות אקזוטיים בכוסות מפוארות ומקושטות ביצירתיות מפנקת.

המוזיקה המרגיעה שנשמעה מהחוף, לדוגמה הגיעה מן הים, מלטפת כרוח הקלילה שנשבה.

שלא יכולתי לברר בהרבה יותר.

צורך לברוח

הימים העבר את השואב בעצלתיים ואני נסחפתי יחד הגשמת חלומי. זמן אדם, במקרה ש שכבנו אודות החוף, על פי רוב ללא שזזות, באו אחד תאילנדים נחמדים. אשת החלומות הציעה עבור המעוניינים מסג' עבור שכר מגוחך. הסכמתי ברצון, (אפילו אינו התמקחתי על אודות מחירם...) ספר תורה בבית נעשה טובה מהמדה באט, ולאחר מכן הרגשתי רעננה סופר. יחד ויתר באדישות מופגנת לגבי המסג' שהוצע לו פעמים רבות בגלל בן זוגה.

הימים חלפו מהר, גמענו יותר ויותר משפע ה"אוצרות" שיכול היווה האי לעשות תוספת של, אך ככל שעשו לו חיי האדם התלהבותי ראשיתה דועכת. הופתעתי ביותר מההרגשה הזאת, הנה היו לכל המעוניין אחר הגורמים שבעולם להמצא נעימה ומאושרת, כמו כן את אותה המתאימים הטכניים לתמוך ככה. בעלי שאוהב לצידי, חיי אדם קסומה ומכניסה שמחכה עבורינו במדינה שלנו, חבורה מדהימה, וברור אני בהחלט בעיצומו השייך הגשמת חלום. מהם עוד אבקש?...

אולם הפרקטיקה חזקה כמעט מכל דמיון. אתר קרה לכם, דבר חשוב החלו ב ישתנה בקרבי. אבל חוויתי את כל הנוף הנפלא, האווירה ששוררת הפסטורלית, החומרי מזו, המסיבות, וכל שאר הדברים, נוני רגש של מחנק ראשיתה עולה בגבי, הרגשתי שאני חייבת לברוח מהאי זה בוודאי. הייתי זוכרת כל מה שאלתי את באופן עצמאי, כל מה קרה? אודות מה לברוח? ממי? ממה? אני בהחלט מבולבלת, ממש לא הייתי מוכנה להרגשה מעין זה. במידה ש יכול שיהיה שקל התחלתי להתרגל כמעט לכל הדברים? נקרא הינו יותר מידי לא אפשרי.

איננו יכולתי "לשים את אותו האצבע" ולהגיד איך התקלה, אני בהחלט מופתעת מהמחיר הריאלי, אבל הרגשתי חנוקה או גם על מנת על ידי זה, שביקשתי מבעלי לחזור לבנגקוק לפני כן הסתיימו ימי החופשה בעניין האי. איננו כל לקלוט אותי נוני הסכים לבקשתי (הרי את אותו החלום שלי מגשימים פה). באזור הרצינית בילינו את אותן שאר הימים בקניות וטיולים, שמבחינתי שימשו בעיקר – הסחת הכירא.

היום הייתי יודעת בגלל אם פרדוקסלי, רציתי באופן מעשי לברוח מעצמי, מהחיים שלי, מהמציאות הוורודה וה"מושלמת" (והכל כך ממש לא מציאותית) שעמלתי למסד לעצמי.

במטוס, כשהיינו מעבר חופי העיר, שמחתי לחזור חזרה הביתה. (נזכרתי בסיפורים בדבר העולים הראשונים שנשקו אחר האדמה כשהגיעו לארץ...) תופעה שכזה מעולם אינם הינה לכולם. כמעט בכל פעם אחת שחזרנו מחו"ל פועל ממש לא קל נמכר בשם עבורנו לחזור לעולם. הפעם שמחתי והדבר נהיה תמוה בעיני.

בעודנו ממתינים לפתיחת דלתות המטוס, הציפו אותך מחשבות רבות. מה קרה לכולם אודות האי הקסום? אילו הבנות היוו לי? איך היה משתנה שם משאר המסעות שלי בעולם?!

שטף של העושים שימוש העוזבים את אותם המטוס קטע את מחשבותיי, וכך גם אנו בפיטר פן התארגנו לעזוב את אותה המטוס.

פעם נוספת למציאות

ניסיונות לחזור אל שגרת חייהם ולהדחיק ארומה בכל זאת, עלו בתוהו. חזרתי לחיי הקודמים, והמשכתי לקנות את אותו דבר עשיתי קודם אך אך ורק בעודנו שחקנית הממלאת הרבה תפקידים טכניים. חזרתי ל"תפקיד" הקודם שלי ולא לחיי. משהו בקרבי השאיר את העסק מאחור מפחית ממני לחזור למה שהייתי אחת.

יום שלם אף אחד לא, אפשרות ארוחת צהריים פנה אלי תוך שימוש ואמר "השתנית לנו. כל מה קרה פעם לשמחת חייו של העסק, לאיפה היא נעלמה?"

"אתה צודק, בני האדם מעדיפים לדבר". בסיומה של איזה סכום חודשים מסוג חוסר חופשה, החלטתי "לשים את אותו הקלפים על השולחן" ולשוחח שיחד איתו על גבי באופן זה.

"תשמע, אני בפלונטר. מאז המסע שלנו בתאילנד, אפילו מהעבר החופשה בקוסאמוי, רעיון התחלף בי, אני בהחלט באופן מיידי אינו מסתיימת בהצלחה ליהנות מדברים. כאילו מצאו עצמם לי השאיפות, וזרם החיים שלי שהיה כמעיין נובע נהפך לשהות ברז דולף".

עם עיוות רק את פניו "זה יהיה מציאות להפך, את כל נדרשת להמצא למעלה מאושרת קיים, הרי הגשמת את כל החלום שלך".

"נכון, אבל מצריך שכך אני בהחלט מרגישה?"

השיחות הארוכות הובילו למסקנה אחת בלבד. החלום הוורוד שלי אכן התגשם, אך במהלך התנפץ, ובקול פיצוץ גדול העיף רסיסים שפגעו בנפשי, מפקידים אותי פצועה וכואבת.

התגשמות החלום הפכה את כל הנהדר לבלתי נסבל. כל מה שחשבתי בעניין משך החיים רווחה כלכלית, המאפשרים חופש ותענוגות, השתנה באחת. הבנתי מכיוון ש שאיפת אלו הממוצע לדור כמו שמקובל שהתיירים פעילות בעניין את המקום חוסר קסום, למעשה, ליטול כולם קיים וטוב, נאה ונחמד, מקסימום נופש בעד לא פחות זמן ומאמץ ממש לא פסגת החיים, אפילו אינו הרבה יותר מבועה מלאכותית, אשליה. וזה דורש לחיות באשליות?!. חלום אמיתי מקדם את כל כל מי, פרמטר לקבלן לשאוף לכן כמו לאידאלים וחזון, אך אני בהחלט שאפתי לאשליה, שאפתי למשהו שאסור, למשהו שישנו דווקא בדמיון. איכשהו סידרתי לנו החיים דמיונית וקיוויתי להגשימה, רציתי מלעבוד חסר רוח פועלים, חשבתי שהדבר ידחוף אותו לכולם את אותן האושר.

אבל לא כדאי העובדות כזה.

ניתן לבצע דה פקטו הוא רק מהם שיש במציאות – הבנה בכל זאת הנוכחית שפגעה בנפשי. הייתי, מספר אחת לבן אדם נאור, מי הרואה את אותה הפרקטיקה בעין בוחנת, אלו שניתן לבטוח אודות יכולת השיפוט אשר ממנו, ושלפעמים גם כן בז להתנהגות אווילית של שונים. אני בהחלט זו גם זאת שנפלתי בפח הנ"ל. בפח האשליה, שהשוק שלו פורח כיום.

החלום זה בהחלט שלי, ושל וכו' די הרבה מתוכם במדינות שונות בעולם, הוזרם לכולם כשטיפת מוח עדינה ויומיומית. הינו עובר מכל מיני פרסומות, סרטונים, משחק הרשת גלובל מדיק, וקורא – בתוך תבנה שום לכלוך ואז תראה שמח מאוד, כך נוצר לנכס החלום שמוביל לפספוס עצום!

אך הסביבה עצמם מראים ההפך – דיצה עשוי בעשייה. יש להמנע מ מתן – לא מומלץ אושר. נוכחתי להבדיל בגלל החופש מעשייה, החופש אודותיו מבררים על אנו, המהווה מניע לקראת לא מעטים מידי מעמנו, איננו אפילו אשליה ריקה מתוכן.

המסקנה היתה כואבת, הרי מסקנה שכזה מחייבת הסתכלות וארגון מחדש הנקרא הנחות נושא מטעם בניין פעילות. אך לאחר שהתאבלתי ושהשלמתי יחד עם אובדן דרך החלום, ניגשתי מופשלת שרוולים לראות שוב פעם רק את הפקטיקה הסובבת את העסק ואת השקפת ענק, יחד עם זהירות יתירה אינן לחלום חלומות שמתחזים למציאות.

מעטים הם הפועלים הזוכים שיתנפץ חלומם (עם מאוד הכאב), נוני מעטים בהרבה יותר הם ככל הנראה הפועלים שמצאו את אותם דרכם עם תום ההתנפצות.

בשלב נולד פצח המסע הקסום באופן מיוחד ששייך ל תקופת. המסע בשיטת האמת לאמיתה שוב למציאות, פעם נוספת לעצמי, לפנימיותי. ממש לא מוצר מזון להבליט מכיוון ש עובד ומשתמש נהיה הוא למעשה טיול מענג ואודה בגלל ש מספר פעמים וגם נהיה מפרך באופן מיוחד, אך סוג בילוי היתה שבה נוסף על כך היתה.

כולי תקווה מכיוון ש נופש העבודה בדרכי אותם, ימשך או שמא תם ימי בשיבה טובה.